לפי תורת האבולוציה, מה שמיותר מתייבש ונופל.

למשל, יש כאלה שטוענים שפעם היה לנו זנב, לא היה צריך את הזנב, נפל הזנב, נשארה רק עצם זנב בשביל כאבי גב.

אחד הדברים שמוזרים בתיאוריה הזו הוא שאם נבדוק כל תא מתאי הגוף נראה שיש בו את ה-DNA.

ה-DNA זה הקוד הגנטי שמכיל בתוכו את כל המידע כיצד כל אחד מהתאים בגוף אמור להתנהג.

אבל זה יוצר תהיה, זה נוגד את מה שאמרנו קודם. כי בתא עצב במוח יש DNA שיש לו מידע איך להתנהג כתא עצב אבל יש לו גם מידע איך להתנהג כתא עור ליד הציפורן. ולתא עור ליד הציפורן יש אותו DNA שיש לו גם מידע איך להתנהג כתא עצב. ולכאורה זה מיותר, והיינו מצפים שבכל תא יישאר רק הקטע הרלוונטי עם ההנחיות כיצד לתפקד כתא הזה.

אחד ההסברים היפים ששמעתי לדילמה הזו הוא שה-DNA של הגוף זה ה”מדיניות איכות” של הגוף. רק אם לכל התאים יהיה את כל ה-DNA תהיה להם שפה משותפת וכל אחד ידע מה התפקיד של כולם ומה התפקיד שלו מתוך התפקידים כולם, כדי שכל המערכת הזו תעבוד בצורה הרמונית ואיכותית.