רוב האנשים שפגשתי עד היום לא קבעו לעצמם מטרות ויעדים, לא ברמה הארגונית ולא ברמה האישית.

ניסיתי לברר למה וקיבלתי הרבה מאוד תשובות, אבל רעיון אחד עבר כחוט השני בין התשובות:

איך אפשר לתכנן? הרי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, במיוחד במדינה כמו שלנו.

אחד הפתגמים המפורסמים ביידיש אומר: “ווען דער מענטש טראכט, גאט לאכט” – כשאדם מתכנן, אלוהים צוחק.

אבל לסבתא שלי היה פתגם אחר:

“אני אמנם לא שולטת על כיוון הרוח, אבל אני יכולה לשנות את המפרשים כך שהרוח המשתנה תביא אותי למחוז חפצי.”