אני מנהל חברה בשם BPC Ltd. שרשומה בהונג קונג. החברה עוסקת בהדרכה וייעוץ בנושא איכות, איכות הסביבה, בטיחות ואחריות חברתית בתעשיית היהלומים בעולם. נכון להיום יש לנו פעילות ב-22 מדינות. הלקוח הגדול ביותר שלנו יושב בבוצואנה –  מדינה גדולה שנמצאת צפונית לדרום אפריקה.

לפני כמה שנים קיבלתי טלפון מלקוח בבוצואנה שביקש שירותי ייעוץ. אני פותח את היומן, מדפדף ומדפדף ולא מוצא זמן פנוי. אני יודע שאם אני לא אתן לו שירות, הוא יפנה למישהו אחר. אני ממשיך לדפדף ואישתי אומרת לי: אם תמשיך לדפדף לא יווצרו ימים. להפתעתי, נוצרו ימים. פתאום ראיתי שיש חג שבועות ולאחריו סוף שבוע ארוך. בארץ לא עובדים בשבועות, בוצואנה זה בוצואנה. חוץ מזה, חג שבועות זה חג של מאכלי חלב ואני לא כל כך אוהב מאכלי חלב, אני מעדיף בשרים. בבוצואנה בשר יותר זול מלחם. טסתי לבוצואנה, אני יושב עם המנכ”ל של החברה שאני כבר עובד איתה כבר הרבה שנים, בחור מקומי.

אני עובר איתו על תוכנית העבודה:

-היום נעשה כך וכך.

-בסדר.

-מחר נעשה כך וכך.

-לא. (פעם ראשונה שהוא אומר לי לא)

-למה לא?

-מחר לא עובדים.

-למה לא עובדים?

-שבועות.

הייתי בטוח שאני לא שומע טוב.

-מה זה שבועות?

-אין לי מושג.

התברר שהבעלים של החברה הוא יהודי חרדי מאנטוורפן והוא החליט שעבודה בחג אין בה ברכה, גם אם זה לא יהודים.

איך שאני שומע את זה אני מסתכל על השותף שלי והוא מסתכל עלי ושנינו מבינים.

בוצואנה היא אחת המקומות הטובים בעולם לעשות ספארי. מכיוון שאני לא נותן לעצמי יותר מדי חופש, למרות שהייתי שם כבר שבע פעמים לא יצא לי לעשות ספארי.

הגענו למלון וגילינו שבבוצואנה הגדולה ישנם שמונה יהודים ומה שחסר להם זה שניים למניין.

אני לא יודע מאיפה נודע להם שהגיעו שני יהודים מישראל, אבל את ערב שבועות ביליתי בבית של משפחה יהודית תימנית בתפילת חג ומאכלי חלב. כשחזרתי לארץ סיפרתי זאת לחבר דתי והוא אמר לי את הפסוק הבא: “רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום” – לא משנה מה תתכנן, הוא מחליט.