ישנן שתי טעויות נפוצות ביותר בניהול בטיחות.
הטעות הראשונה: בטיחות מוחלטת. דרישה להגיע למצב בו לאף אחד, אף פעם לא יקרה שום דבר רע.
מה הבעיה בבטיחות מוחלטת? אין חיה כזו. כל דבר בעולם – ללא יוצא מן הכלל – מסוכן.
ללכת לישון בלילה זה מסוכן. יש אנשים שבלילה חלמו שהם מתים ובבוקר התעוררו וראו שזה אמת. שני המקומות המסוכנים ביותר בבית הם המטבח והמקלחת.
הטעות השנייה היא משימתיות – אנשים טובים שלמען מטרה טובה עושים שטויות, ועל שטויות משלמים.
למשל: אני יודע שבעמדה הזאת חייבים להרכיב משקפי מגן אבל כרגע אין לי משקפי מגן וחשוב מאוד לארגון שהסחורה תצא, אז אני אעבוד בלי משקפי מגן.
אני יודע שחייבים לחבר רתמה כשאני עובד בגובה, אבל כרגע אין רתמה ואני צריך לעשות את העבודה דחוף אז אני אעבוד בלי.
אם בטיחות היא לא בטיחות מוחלטת ולא משימתיות, אז מהי בטיחות?
בטיחות מושגת על ידי הקטנת הסיכון לרמה קבילה, או במילים אחרות: סיכון נסבל – סיכון שאני מוכן לחיות איתו.